החלטה בתיק בש"א 3536/06

כללי

1.         לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן על ידי ביום כ"א אלול תשס"ו (14.9.06), בת.א. 3141/01 (להלן - "פסק הדין"), שבו קבעתי כי המבקשים (להלן גם - "הנתבעים" או "המוכרים") הפרו את הסכם המכר שנערך בינם לבין המשיבים (להלן גם - "התובעים" או "הקונים"), הפרות המזכות את המשיבים לבטל את החוזה, לקבל את הכספים ששילמו חזרה, וכן לקבל פיצויים בגין איחור במסירה ובגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם.

2.         אציג תחילה, בקצרה, את פסק הדין. לאחר מכן, אביא את טענות הצדדים, הן המשפטיות והן העובדתיות. במסגרת הדיון המשפטי אתייחס לכללים הידועים בסוגיית עיכוב הביצוע, וכן לטענות המשיבים כי נקבעה בעניין זה הלכה חדשה. בסיום, איישם את הכללים המשפטיים על הנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו, תוך אבחנה מפרשה דומה של עיכוב ביצוע, המתייחסת למבקשים ולמשיבים אחרים באותו פרויקט, שהוכרעה גם בבית המשפט העליון.

פסק הדין

3.         המוכרים הינם בעלי המקרקעין והבונים של פרויקט שוקניון ברח' אגריפס ירושלים (להלן - "שוקניון"). המוכרים חתמו עם הקונים על חוזה מכר שהתייחס לשתי חנויות (שאוחדו לחנות אחת) ולחמשה מחסנים.

4.         הקונים לא קיבלו את הנכסים שרכשו במועד המוסכם בחוזה, וטענו לנזקים נוספים.

5.         בסיום משפט שנמשך זמן רב, וכלל שמיעת עדים רבים והצגת מסמכים לא מעטים, וכתיבת סיכומים ארוכים, ניתן פסק דין לטובת הקונים, שקבע כי ביטול החוזה על ידי הקונים היה כדין, וכי הקונים זכאים לחלק גדול מראשי הנזק והפיצוי שביקשו.

6.         פסק הדין התייחס לכל ראש נזק בנפרד, תוך קביעת הוספת הפרשי הצמדה וריבית המתאימים לאותו ראש נזק. כיום, מסכימים ב"כ הצדדים כי סכום פסק הדין הינו כ- 4.26 מיליון ש"ח, שהם כמיליון דולר של ארה"ב (להלן - דולר). מאחר והביטחונות והחובות שוערכו על ידי ב"כ הצדדים, הן בטיעונים בכתב והן בדיון בעל פה שהתקיים בפניי ביום כ' שבט תשס"ז
(8.2.07) לדולרים, אתייחס בהחלטה זו לסכומים בדולרים. חזקה על ב"כ הצדדים כי בבואם ליישם את החלק האופרטיבי של החלטה זו, "יתורגמו" הסכומים לשקלים חדשים, על פי השער היציג. סכום זה של פסק הדין כולל את הרכיבים הבאים (הדברים מבוססים על האמור בסעיף 3 לבקשה, ובתשובת המשיבים לא מצאתי כי הם חולקים על סכומים אלה):

            א.        השבת התמורה החוזית - 730,000 דולר;

            ב.         פיצוי מוסכם בגין איחור - 64,000 דולר;

            ג.         פיצוי בגין נזק לא ממוני - 33,000 דולר;

            ד.         שכר טרחת עו"ד + מע"מ 143,000 דולר;

            ה.        הוצאות משפט - 30,000 דולר.

טענות המבקשים בבקשה לעיכוב ביצוע

7.         המבקשים התייחסו, בראשית טענותיהם, לפסק דין שניתן על ידי בית משפט זה (כב' השופט יצחק ענבר) בת.א. 3485/01, ישי טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ (להלן - "פסק דין טהוליאן"), שבו תבעו 34 רוכשים של חנויות בשוקניון את המוכרים, שהם המבקשים בתיק שלפנינו. באותו תיק, קיבל בית המשפט המחוזי את טענות הקונים, לפיהם היו הם זכאים לבטל את החוזים עם המוכרים, לאחר שהמוכרים הפרו את החוזים הפרה יסודית, בכך שחתמו על חוזה עם סופר ספיר והשכירו לו את הקומה העליונה בשוקניון. פועל יוצא מכך הוא כי בית המשפט חייב את המוכרים להחזיר
ל-34 התובעים בתיק הנ"ל את הכספים ששילמו. סך כל הסכומים להם היו זכאים אותם תובעים הגיע ל-20 מליון ש"ח, ובנוסף חויבו המוכרים בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של 0.5 מליון ש"ח. השופט ענבר, כאשר הוגשה בפניו בקשה לעיכוב ביצוע, החליט כי המבקשים יפקידו בידיו הנאמנות של ב"כ הקונים שם (שהוא אותו עו"ד המייצג את המשיבים שבפנינו) ערבות בנקאית על סכום פסק הדין, למעט סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד, אשר תשלומם לא יעוכב, וישולם לאלתר (החלטה מיום א' תמוז תשס"ו (27.6.06) בבש"א 2077/06 ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ נ' ישי טהוליאן, מיום 27.6.06; להלן - "החלטת טהוליאן בבית המשפט המחוזי").

            לאחר הגשת הבקשה שבפנינו, ולאחר שהצדדים הגישו את מלוא טענותיהם בכתב, ערב הדיון בעל פה בפניי, החליט בית המשפט העליון לדחות את בקשת הקונים שם לערער על החלטת השופט ענבר בעניין עיכוב הביצוע (החלטה מיום ב' שבט תשס"ז (21.1.07), שניתנה ע"י כב' השופטת דבורה ברלינר ברע"א 6317/06 ישי טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ; להלן - "החלטת טהוליאן בבית המשפט העליון").

לפיכך, כיום החלטת עיכוב הביצוע של השופט ענבר, דהיינו: החלטת טהוליאן בבית המשפט המחוזי - היא חלוטה.

8.         עמדת המבקשים, כפי שנכתבה בבקשה, וכפי שחזר עליה עו"ד יואב הירש בדיון שבפניי שנערך ביום כ' שבט תשס"ז (8.2.07), היא כי הפרשה שבפנינו, לעניין עיכוב הביצוע דומה לנתונים שהיו בפני השופט ענבר, במסגרת החלטת טהוליאן בבית המשפט המחוזי. לכן, יש בה כדי לתמוך בבקשה שלפנינו, ואפילו בקל וחומר. לטענת המבקשים, השופט ענבר בפסק דינו בפרשת טהוליאן, זיכה כל אחד מן הקונים שם בסך של פחות ממיליון ש"ח, בעוד שבמקרה שלפנינו, מדובר על סכום של למעלה מארבעה מיליון ש"ח, שנפסקו לזכות המשיבים.